השבת זהותנו כישראלים עבריים

זה ה-27 באפריל 2021, ובדיוק כפי שנראה שהחיים בישראל חוזרים לנורמליות כלשהי, משרד הפנים מודיע על כוונתו לגרש כ-600 מבני עמנו שמעולם לא קיבלו מעמד רשמי כלשהו מהארץ! אנחנו מדברים על אנשים שחלקם נמצאים כאן 20-30 שנה וילדים שנולדו וגדלו בארץ הזאת וזה הבית היחיד שהם מכירים!

לא צריכות להפתיע את כל מי שנמצא כאן מספיק זמן כדי לצפות במשחק החתול והעכבר בין ממשלת ישראל לקהילה לאורך השנים. המצב הזה היה מוגלתי זמן רב מדי ובאופן בלתי נמנע הולך לבוא לראש ופרץ.איך הגענו לנקודה הזאת?

כאשר הקבוצה הראשונה של 39 הגיעו לנתב"ג באוגוסט 1969, הם היו צפויים במקצת והתקבלו כעולים יהודים חדשים. הסיבה לכך היא שהאח חזקיהו (צ'ארלס בלקוול) הושאר כאן שנה קודם לכן על ידי האח בן עמי כדי להתחיל בתהליך הקליטה תחת חוק השבות דאז. הוא התגורר בקיבוץ בר עם וקיבל מסמכים משפטיים המאפשרים לו גישה לכל השירותים החברתיים במדינה ולסלול את הדרך למי שיבוא בעקבותיו.

אמר לשירותי ההגירה שיש עוד כמוהו שרוצים להגיע לישראל, והם שמחו להתחיל בתהליך קבלת הפנים למה שהם הניחו שהוא הגעתם של עולים יהודים חדשים יותר. הם הופתעו ממספר המגיעים החדשים אך קיבלו אותם ושלחו אותם למקומות שונים כדי להתחיל בקליטתם.

עם זאת, לאחר שכל החברים עזבו את ליבריה והושמו בישראל, הכרזנו שאנחנו בעצם בני ישראל של בית ישראל ולא יהודים, ושדין השבות חל עלינו כבני ישראל ללא צורך בהמרה ליהדות! זה כאשר הבעיות החלו; הרשויות רצו שנתגייר, והתעקשנו שאין צורך שבני ישראל יהיו סמויים ליהדות.

בשל כך שונה חוק השבות בשנת 1970 כך שיחול רק על יהודים ומצאנו את עצמנו מבודדים בשולי החברה הישראלית ללא מעמד רשמי למעט הנסיך חזקיהו. כל השאר היו כאן באופן לא חוקי, כמו גם כל המגיעים שבאו ושהו מעבר לוויזות התייר שלהם. כדי למנוע גירושים, ויתרנו על האזרחות האמריקאית שלנו. זה היה המצב עד 1986, כאשר הממשלה החלה לגרש את אנשינו, החל עם כמה מאלה שעבדו במתקן אריזת פירות. הדבר התאפשר בזכות הסכם בין ממשלות ישראל ואמריקה לפיו האמריקאים יקבלו בחזרה את המגורשים למרות היעדר אזרחות אמריקאית רשמית.

שלנו הייתה "היום של הפגנת כוח"; רוב גדול מחברי הקהילה התכנסו בדימונה במטרה לצעוד לירושלים, גברים נשים וילדים, במחאה על הגירושים. העצרת הבהילה את הרשויות הישראליות עד כדי כך שהובאו טנקים וצלפים הוצבו על גגות המבנים המקיפים את הכיפה, שם התאספו אנשינו!

כשיצא רבי בן עמי להוביל את הצעדה, הוא ראה את הכוחות שהצטברו נגדנו ובמקום זאת עמד על גג אחד המקלטים והכריז שהוא רואה את הכוונה הרעה בעיניים ועל פניהם של אלה המוצבים סביבנו, אך לא ניתן להם את ההזדמנות לספק את תאוות הדם הזו. לא, לא היום! לא בגלל שאנחנו מפחדים, כי אם החצוצרה תישמע והמילה תינתן - אנחנו נצעד ונשים את חיינו בידי יהוה! אבל החצוצרה עדיין לא נשמעה, לכן, נחכה! אנחנו נצום בינתיים כדי להראות לאלוהינו את אמונתנו בו, ואנחנו נחכה!

וצמנו, וביום השלישי הגיעו הרשויות הישראליות ושאלו איך אפשר ליישב את המבוי הסתום!

הסכמנו לקחת בחזרה את האזרחות האמריקאית שלנו וקיבלנו תושבות זמנית, שתהפוך לקבועה אחרי 5 שנים ואזרחות 5 שנים לאחר מכן, מה שקרה בעיקר. עם זאת, היו הסכמים אחרים שנועדו להגביל את המספרים שלנו ואת היכולת של אחרים להצטרף אלינו. אבל אנשים עדיין הגיעו, וויזות עדיין היו מוגזמות... והיום המחיר משולם.

נכשלנו במרדף אחר האמת שבאמת באה לידי ביטוי בחוק השבות המקורי; שישראל היא הירושה והבית של כל משפחתו של יעקב, שבאה לידי ביטוי בעדינות במגילת העצמאות של ישראל. האיבה שהרגשנו באותה תקופה כשיצאנו מהתנועה לזכויות האזרח של שנות ה-60 עם מותם של ד"ר קינג ומלקולם עדיין טריים במוחנו ואש בלבנו, לא אפשרה לנו להיות פייסניים כלפי "אנשים לבנים", והקמנו חומות שלקח שנים לשבור.

בן עמי הודה שנעשו טעויות באותם ימים מוקדמים, כי היה לנו שפע של התלהבות ומעט מאוד היגיון איך לבנות את מה שבאנו להקים. בשנים מאוחרות יותר הוא כינה את הקמת מדינת ישראל ב-1948 "מעשה של השגחה עליונה/אלוהים" ונזף בנו לראות בשכנינו הישראלים משפחה. הגיל רכך את תשוקתו וחידד את הבנתו.

לכן, כעת עלינו להבין בעצמנו תחילה את חשיבות נוכחותנו כאן כבית ישראל; זו הייתה הסיבה העיקרית לחזרתנו לארץ זו, קרי, להשיב את זהותנו הלאומית כישראלים עבריים. עלינו לדעת שבאופן נבואי לא יכולה להיות "ישראל" ללא זרעו של יוסף נוכח. עלינו לדעת את ההבטחות שניתנו על ידי נביאי ישראל לחזרתם של שני הבתים שבחר YHWH ואיחודם הבלתי נמנע. ועלינו לגרום לאחינו ואחיותינו הישראלים להיזכר באמת של ההבטחות הללו ולהרגיש בנוח לקבל אותן.

לאתגר אותם לקבל את האמיתות הללו ואותנו כהתגלמות מימוש ההבטחות ליוסף על ידי אלוהי ישראל, שהוא יחזיר את זרעו של יוסף מהגלות והשבי בדיוק כפי שעשה ליהודה!

יד כֹּה אָמַר יְהוָה, קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים--רָחֵל, מְבַכָּה עַל-בָּנֶיהָ; מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל-בָּנֶיהָ, כִּי אֵינֶנּוּ.

טו כֹּה אָמַר יְהוָה, מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי, וְעֵינַיִךְ, מִדִּמְעָה: כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם-יְהוָה, וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב.

31 יִרְמְיָהוּ

ילדיה של האם רחל היו יוסף ובנימין, אך היא מטריארכית אהובה של העם היהודי, שקברו מבקר אלפים מדי שנה. הם חייבים להכיר בבנה ובזרעו גם בחברה של היום! אנחנו לא כת ולא כת של יהודים שחורים ושאפתנים שחיים בישראל, אנחנו הבכורים של אלוהי ישראל שחזרו לארץ המובטחת של אבינו!

ח בִּבְכִי יָבֹאוּ, וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם--אוֹלִיכֵם אֶל-נַחֲלֵי מַיִם, בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ: כִּי-הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב, וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא.

31 יִרְמְיָהוּ

יא כִּי כֹּה אָמַר, אֲדֹנָי יְהוִה: הִנְנִי-אָנִי, וְדָרַשְׁתִּי אֶת-צֹאנִי וּבִקַּרְתִּים.

יב כְּבַקָּרַת רֹעֶה עֶדְרוֹ בְּיוֹם-הֱיוֹתוֹ בְתוֹךְ-צֹאנוֹ, נִפְרָשׁוֹת--כֵּן, אֲבַקֵּר אֶת-צֹאנִי; וְהִצַּלְתִּי אֶתְהֶם, מִכָּל-הַמְּקוֹמֹת אֲשֶׁר נָפֹצוּ שָׁם, בְּיוֹם עָנָן, וַעֲרָפֶל.

יג וְהוֹצֵאתִים מִן-הָעַמִּים, וְקִבַּצְתִּים מִן-הָאֲרָצוֹת, וַהֲבִיאוֹתִים, אֶל-אַדְמָתָם; וּרְעִיתִים, אֶל-הָרֵי יִשְׂרָאֵל, בָּאֲפִיקִים, וּבְכֹל מוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ.

ל וְיָדְעוּ, כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם--אִתָּם; וְהֵמָּה, עַמִּי בֵּית יִשְׂרָאֵל--נְאֻם, אֲדֹנָי יְהוִה.

לא וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי, אָדָם אַתֶּם: אֲנִי, אֱלֹהֵיכֶם--נְאֻם, אֲדֹנָי יְהוִה.

34 יְחֶזְקֵאל

חייב להיות הסכם חדש המבוסס על אמיתות אלה!